אברהם לובזובסקי והמים בעין שמר
אברהם לבזובסקי, נפטר בהיותו בן 47 בחדרה,
מתחילת שנות העשרים השקיע את כל כוחותיו, תעצומות רוחו, כספו ומרצו במציאת
מקורות מים למען ההתיישבות החדשה. ככל הידוע, לא רכש אברהם השכלה מסודרת
בהידרולוגיה או במקצועות הנוגעים לפיתוח מקורות מים
בשנת 1927 הוקם בשיפוליו הצפונים של הר שומרון, בתוך חצר אבן סגורה, יישוב חדש
על-ידי גרעין של תנועת "השומר הצעיר". האדמה, שהייתה שייכת קודם לכן ליישוב כרכור,
ניתנה ללא תמורה לקרן הקיימת מידיהם של בעלי "אחוזת לונדון" מתוך כוונה להרחיב את
גבול היישוב ולחזק את תחושת הביטחון. בתחילה נקרא המקום "קיבוץ כרכור" אך תוך זמן
קצר החליטו לקרוא לחצרם "עין שמר".
בימים בהם עלה על הקרקע גרעין "שומריה" נהג אברהם לרכב על סוסתו ברחבי האזור שהיה
שומם ושחון למדי. משהו בער בו, פיעמה בו תחושה שהמקום עתיר מים, וכל שנדרש הוא רק
לאתר את המקום הנכון, להשיג ממון לשם ביצוע הקידוח ובעיקר לא לאבד את להט הרצון.
המתנחלים בעין שמר העריכו אותו, את התלהבותו ואת אמונתו העזה בגילוי מקורות מים
בנחלתם.
על תרומתו של אברהם לבזובסקי להקמת עין-שמר העידה בזיכרונותיה
ברטה חזן, חברת קיבוץ
משמר-העמק, ממנהיגות תנועת "השומר הצעיר" אליה השתייך גם קיבוץ עין-שמר. בספרה "מים
בשירות האדם" כתבה ברטה חזן: ""...וכך היה גם בסביבת עין-שמר. שנים על שנים קפא שם
על שמריו מושב כרכור הקטן והדל. שנים על שנים נאחזה שם בציפורניים ממש קבוצת חברים
קטנה ושמה 'קבוצת ברנר'. חייהם היו קשים וללא כל תקווה של התפתחות בעתיד הקרוב.
קיבוץ 'השומר הצעיר' שהתאחד עם קבוצת ברנר, לא יכול גם הוא לשנות את הדבר מיסודו.
והנה פתאום חל גם כאן שינוי מכריע. והגורם לכך היה אדם ושמו לובזובסקי".
איש קשה-עורף היה לובזובסקי. בשנת 1923 עבד בחדרה שבה הקים משתלה של עצים. יחף
ופרוע עבד במשתלתו ללא ליאות למן עלות השחר ועד מאוחר בלילה. את המים היה סוחב
בפחים. לא נרתע משום מאמץ. במרוצת הזמן זנח את עבודתו זו והתחיל עוסק בקידוחי מים,
וגם כאן לא נרתע משום קושי. מקום שבו התייאשו כבר רבים לפניו ? המשיך הוא בעקשנות.
וכך היה גם בסביבת עין-שמר. בלעג ואי-אימון ליוו את עבודתו. אך הוא לא נרתע. וזמן
קצר לפני מותו זכה לניצחונו הגדול. במקום שרבים חשבוהו לחסר כל תקווה פרצו מים
רבים...ובקרבת עין-שמר מתנוסס
מגדל מים והוא 'מגדל לובזובסקי',
וכך הוא נקרא עד
היום , מצבה לפועלו של האיש הנועז הזה".
בספר הזיכרונות של עין שמר מודגשת תחושת הנכאים בקרב אנשי המקום. תחושה זו, גרמה
לאברהם לקבל החלטה, שהעמידה את נושא המים בראש מעייניו: הוא התחיל לחפור בקרקע כדי
למצוא מים. נחוש ועיקש קדח באדמה. נאבק עם סלעיה הסוררים. המקדח פילס דרך שכבות
גיאולוגיות בנות אלפי דורות, עדות לעליית מפלס הים ונסיגתו. חדשים ארוכים נמשך הקרב
בין האיש והאדמה.
מדי יום הועמק הקידוח. לפתע פרצו מים חיים.
בספר הזיכרונות של עין-שמר תואר האירוע במילים מרוממות:
"הנחת הקו מבריכת לובזובסקי אל הטנק שבחצר פתחה לא את הברזים בלבד, היא פתחה תקופה.
משאבת-העזר דחפה את המים לטנק, ובדרך הסתעפו צינורות והשקו ירקות. פתאום ממטרות:
סביבונים, גשם וירק, מזלפים שופעים מים במקלחת. משהו לא נורמלי....מה עוד אפשר לאמר?
האנשים גדלו עם המים. האופק נפתח יותר. החגיגות היו ציוני-דרך בחיי המשק והחברה."
http://www.bestguide.co.il/